פסק-דין בתיק תא"מ 131-04 - פסקדין

1.         בפני תביעה שטרית שתחילתה בלשכת ההוצל"פ בתיקים 07-00650-01-1 ו -

07-00684-01-6-1. בשני תיקים אלה הוגשו לביצוע סדרה של שיקים בסכום כולל של 280,000 ש"ח. זמני הפירעון של השיקים הינם במועדים שונים במהלך החודשים

3-4/01 (ת/10). השטרות משוכים ע"י הנתבע לפקודת התובע.

2.         הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטרות בה טען, כי ב-4/00 נקלע לקשיים כספיים עקב מצוקה בענף התיירות, תחום עיסוקו. הוא נדרש ע"י פקיד הבנק להפקיד בדחיפות סך 20,000 ש"ח, שאם לא כן הבנק ינקוט נגדו בהליכים משפטיים, לרבות צעדים למימוש נכסיו. בצר לו פנה למלווים בשוק האפור, אשר הלוו לו כספים בריבית רצחנית, כלשונו. אחד מאותם מלווים, הינו התובע.

            בפועל, לווה מהתובע סכום נמוך, אשר צמח באופן רצחני, אך בשל הריבית הבלתי חוקית בה חוייב ע"י התובע. הסכום אותו לווה, נשא ריבית בשיעור 10% לחודש, כאשר את הקרן בצירוף הריבית אמור היה להחזיר ב-4 תשלומים באותו חודש. בסוף החודש, היות ולא יכול היה לעמוד בתשלומים, "הולוותה" לו הקרן בצירוף הריבית, כאשר הסכום נושא פעם נוספת אותה ריבית. את "ההלוואה" הנוספת היה עליו לשלם תוך חודש, וחוזר חלילה. משמעות הדבר ששילם ריבית בשיעור מאות אחוזים לשנה.

ההלוואה מקורה בהלוואה חוץ בנקאית כמשמעותה בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג-1993 (להלן: "החוק") וניתנה לנתבע בניגוד להוראות החוק.

3.         בדונו בהתנגדות לביצוע השטרות, קיבל כב' הרשם י. איסמעאיל את טענת התובע, לפיה החוק אינו חל, הואיל ולא נערך הסכם הלוואה בכתב, וההתנגדות נדחתה. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 2020/02. בפסק דינו מיום 6/8/02, ביטל ביהמ"ש את החלטת כב' הרשם וקיבל את ההתנגדות.

4.         בתצהירו ת/2 הציג התובע את גירסתו, לפיה הוא מנהל עסק לנכיון שיקים מזה שנים רבות וכי הנתבע נהג לנכות אצלו שיקים, החל משנת 2000. כעקרון, העמלה שהוא גובה, הינה בשיעור יחסי לסכום השיק. בדר"כ העמלה עומדת על 1%.

            הנתבע נהג להגיע אליו עם שיקים משוכים על ידו לתאריכים דחויים, מוסר לו את השיקים ומקבל תמורתם מזומנים או שיקים במזומן, בניכוי העמלה. בגין כל שיק, ניכה את העמלה בנפרד והוציא חשבונית מס/קבלה בהתאם (ת/6, ת/7 ו-ת/8). בהמשך מפרט התובע סידרה של שיקים אותם קיבל מהנתבע, ומוסר את מספר השיק וסכום העמלה שניכה. כך לדוגמא:

"בגין שיק מס' 2885 ניכיתי עמלה בסך 100 ש"ח. העתק חשבונית מס/קבלה מצ"ב ומסומן א/1". וכך הלאה ביחס ל-36 שיקים.

לדבריו, הנתבע נהג לנכות אצלו כספים (צ"ל - שיקים) עד חודש 2/01. אז הטמין לתובע מלכודת, בכך שניכה אצלו שיקים בהיקף גדול וקיבל תמורתם כספים במזומן. השיקים שנוכו היו לתאריכים מעותדים מיום 21/3/01 ועד 23/4/01.

            בדיעבד התברר לתובע, כי הנתבע נהג לבצע נכיון שיקים אצל שלושה חלפנים נוספים, וזאת במטרה לעשות "עוקץ" ולנשל את התובע מהכספים המגיעים לו. הנתבע נתן לתובע שיקים וקיבל תמורתם, בידיעה שהוא אינו מתכוון לכבד אותם. הנתבע תכנן מראש למכור לתובע שיקים שאינם שווים כלום, וגם תכנן לסחוט ממנו ויתור על חלק מהכספים המגיעים לתובע ממנו, בתמורה לתשלום חלק מהחוב. הנתבע הוציא ממנו כספים במרמה מתוך כוונה שלא להחזירם.

            בתחילת חודש מרץ 2001 פנה אליו הנתבע וביקש לנכות שיקים נוספים, ואולם לאור הסכומים הגדולים שהצטברו, חשש התובע לנכות לנתבע שיקים נוספים והתנה את המשך העסקים עם הנתבע בפרעון השיקים נשוא התביעה (ת/10). בסך הכל ניכה לנתבע עשרות שיקים שכולם כובדו, למעט השיקים נשוא התיק.

לאחר שסורבו השיקים הראשונים, פה לנתבע והודיע לו על חילולם. הנתבע הרגיע אותו באומרו, שהשיקים חוללו מפאת בעיות בבנק והבטיח שיסדיר את הבעיות תוך מספר ימים. הוא הציע לחתום בפני עו"ד על תצהיר פריסת החוב לתשלומים שבועיים, וכך חתם על הצהרה (נספח ג' ל-ת/2), לסלק את החוב בסך 280,000 ש"ח בפריסה שבועית של 4 תשלומים. הסכום האמור מהווה סכום כל השקים נשוא התביעה ו-3 שיקים נוספים בסך 10,000 ש"ח כ"א, שלא הופקדו על ידי התובע בחשבון הבנק ולכן לא כלולים בבקשות הביצוע.

הנתבע הפר התחייבותו ולא שילם תשלום כלשהו ע"ח החוב. טענת הנתבע, כי קיבל הלוואה בסך 20,000 ש"ח בלבד הינה טענה שיקרית, כך גם טענתו שהשיקים ניתנו על ידו כתוצאה של כפיה ועושק. הנתבע קיבל את כל הסכומים הרשומים בשיקים בניכוי עמלת הנכיון.

5.         התובע הציג בנוסף פנקסי שיקים למשמרת ת/3, ת/4 ו-ת/5 וכן פנקסי חשבוניות ת/6, ת/7 ו-ת/8. כמו כן, הציג רשימות שיקים (ת/9) ובהן פירוט סכומי שיקים, תאריך השיק, מס' השיק, סכום העמלה ומספר החשבוניות בגין העמלה.

6.         כנגד גירסה זו של התובע, הנתבע מציג את גירסתו ב-נ/3.

            כפי שמסר בתצהירו בבקשת הרשות להתגונן, בשנת 2000, הוא נקלע לקשיים כספים בשל מצוקה בענף התיירות. מהבנק נמסר לו, כי אם לא יפקיד בדחיפות 20,000 ש"ח ינקטו נגדו הליכים משפטיים, לרבות צעדים למימוש נכסיו.

בצר לו, פנה לתובע אשר עיסוקו במתן הלוואות בשוק האפור. הוא לווה מהתובע סכומים בין 5,000 ש"ח ל-10,000 ש"ח בכל פעם. סכום ההלוואה המקורית צמח בצורה רצחנית, אך ורק בשל הריבית הבלתי חוקית אותה נדרש לשלם לתובע.